<h1>תשובות בעלי התוספות סימן מ"ז — תשובת רבינו יצחק ב"ר משה מוינה</h1>
<h2>דף כז.</h2>
שאל ה"ר יונה לה"ר יצחק אור זרוע. על אחד ששחט תרנגולת כדין בהולכה ובהובאה, אך כשגמר בשחיטת הסימנים חתך כל המפרקת לשנים. ואסרוה חכמי עירו משם ה"ר אליעזר מטול"א ואומ' שהביא ראייה מפרש"י דחולין דפירש דלא לישוייה גיסטרא, פיר[ו]ש אחר ששחט שלא יחתוך כל הצואר. ופי' שני פירש אי נמי בשלא הוליך והביא. דלפירוש ראשון אפילו הוליך והביא טריפה, מאחר שחתך כל הצואר, ואיני יודע טעמו, כי לא ראיתי בפי' רש"י. אך נראה לי שפי' רש"י גבי מיעוט בתרא מוטב שיכנה על ראשה, ואל יגמור השחיטה בפסול. והשתא לדבריהם מה לי הכאה בכותל מה לי שבירת המפרקת. ועוד משמע מפרש"י שלא יקפיד אלא אגמר סימנין בפסול ולא בשבירת מפרקת. ועוד פ' גיד הנשה בעי ר' חייא השובר מפרקתה של בהמה קודם שתצא נפשה אם אסור מפני שמבליע דם באיברים, או מפני שמכביד הבשר. הרי משמע שאין בו איסור שחיטה. תשובה. על השוחט תרנגולת כהילכתא ובגמר שחיטה משך ידו וחתך כל המפרקת. אמת שאסור משום מבליע דם באיברים, ואפילו ע"י מלח אינו יוצא כדפרש"י בפ' כל הבשר בבעיא דהשובר מפרקת של בהמה. או דילמא לדידיה נמי אסור, ותרתי איסורי קא חשיב, חדא דגוזל, וחדא דמבליע דם באיברים ושוב אינו יוצא ואוכל דם. ותיקו דאיסורא לחומרא. ולכך פי' דלא לישוייה גיסטרא פי' שלא יחתוך המפרקת לשנים, וחטיהו משמע הוצא את דמו ונקהו, ותו לא מידי. ולא דמי שבירת מפרקת לשהה במיעוט בתרא דסימנים דשרי רש"י להכותה בכותל, דהתם דם יוצא דרך סימנין, והכא מבליע דם בסימנין והוורידין באיברים, ותו לא נפיק ואסיר.
<h2>דף לב.</h2>
שאל ה"ר יונה לה"ר יצחק אור זרוע. על אחד ששחט תרנגולת כדין בהולכה ובהובאה, אך כשגמר בשחיטת הסימנים חתך כל המפרקת לשנים. ואסרוה חכמי עירו משם ה"ר אליעזר מטול"א ואומ' שהביא ראייה מפרש"י דחולין דפירש דלא לישוייה גיסטרא, פיר[ו]ש אחר ששחט שלא יחתוך כל הצואר. ופי' שני פירש אי נמי בשלא הוליך והביא. דלפירוש ראשון אפילו הוליך והביא טריפה, מאחר שחתך כל הצואר, ואיני יודע טעמו, כי לא ראיתי בפי' רש"י. אך נראה לי שפי' רש"י גבי מיעוט בתרא מוטב שיכנה על ראשה, ואל יגמור השחיטה בפסול. והשתא לדבריהם מה לי הכאה בכותל מה לי שבירת המפרקת. ועוד משמע מפרש"י שלא יקפיד אלא אגמר סימנין בפסול ולא בשבירת מפרקת. ועוד פ' גיד הנשה בעי ר' חייא השובר מפרקתה של בהמה קודם שתצא נפשה אם אסור מפני שמבליע דם באיברים, או מפני שמכביד הבשר. הרי משמע שאין בו איסור שחיטה. תשובה. על השוחט תרנגולת כהילכתא ובגמר שחיטה משך ידו וחתך כל המפרקת. אמת שאסור משום מבליע דם באיברים, ואפילו ע"י מלח אינו יוצא כדפרש"י בפ' כל הבשר בבעיא דהשובר מפרקת של בהמה. או דילמא לדידיה נמי אסור, ותרתי איסורי קא חשיב, חדא דגוזל, וחדא דמבליע דם באיברים ושוב אינו יוצא ואוכל דם. ותיקו דאיסורא לחומרא. ולכך פי' דלא לישוייה גיסטרא פי' שלא יחתוך המפרקת לשנים, וחטיהו משמע הוצא את דמו ונקהו, ותו לא מידי. ולא דמי שבירת מפרקת לשהה במיעוט בתרא דסימנים דשרי רש"י להכותה בכותל, דהתם דם יוצא דרך סימנין, והכא מבליע דם בסימנין והוורידין באיברים, ותו לא נפיק ואסיר.
<h2>דף קיג.</h2>
שאל ה"ר יונה לה"ר יצחק אור זרוע. על אחד ששחט תרנגולת כדין בהולכה ובהובאה, אך כשגמר בשחיטת הסימנים חתך כל המפרקת לשנים. ואסרוה חכמי עירו משם ה"ר אליעזר מטול"א ואומ' שהביא ראייה מפרש"י דחולין דפירש דלא לישוייה גיסטרא, פיר[ו]ש אחר ששחט שלא יחתוך כל הצואר. ופי' שני פירש אי נמי בשלא הוליך והביא. דלפירוש ראשון אפילו הוליך והביא טריפה, מאחר שחתך כל הצואר, ואיני יודע טעמו, כי לא ראיתי בפי' רש"י. אך נראה לי שפי' רש"י גבי מיעוט בתרא מוטב שיכנה על ראשה, ואל יגמור השחיטה בפסול. והשתא לדבריהם מה לי הכאה בכותל מה לי שבירת המפרקת. ועוד משמע מפרש"י שלא יקפיד אלא אגמר סימנין בפסול ולא בשבירת מפרקת. ועוד פ' גיד הנשה בעי ר' חייא השובר מפרקתה של בהמה קודם שתצא נפשה אם אסור מפני שמבליע דם באיברים, או מפני שמכביד הבשר. הרי משמע שאין בו איסור שחיטה. תשובה. על השוחט תרנגולת כהילכתא ובגמר שחיטה משך ידו וחתך כל המפרקת. אמת שאסור משום מבליע דם באיברים, ואפילו ע"י מלח אינו יוצא כדפרש"י בפ' כל הבשר בבעיא דהשובר מפרקת של בהמה. או דילמא לדידיה נמי אסור, ותרתי איסורי קא חשיב, חדא דגוזל, וחדא דמבליע דם באיברים ושוב אינו יוצא ואוכל דם. ותיקו דאיסורא לחומרא. ולכך פי' דלא לישוייה גיסטרא פי' שלא יחתוך המפרקת לשנים, וחטיהו משמע הוצא את דמו ונקהו, ותו לא מידי. ולא דמי שבירת מפרקת לשהה במיעוט בתרא דסימנים דשרי רש"י להכותה בכותל, דהתם דם יוצא דרך סימנין, והכא מבליע דם בסימנין והוורידין באיברים, ותו לא נפיק ואסיר.
